1. |
הצעצועים
02:46
|
|||
|
הצעצועים הלכו לישון,
לילה טוב.
התמונות במסדרון עטופות במסגרת.
גם אני הולך לישון
בקרוב.
כל כך היה עצוב לי בערב.
הספרים בארונות
עייפים.
אני קורא, רוצה להיות כמו בספר.
רק שלא יישארו
סימנים,
שהיא לא תצחק עליי מחר בבית ספר.
אמא כבר ישנה
אבא גם.
כנראה הייתי ילד רע היום.
אני חושב מחר לברוח
לים
לשחק עם הגלים ולחלום.
גיבורים אמיתיים
לא בוכים,
קורא את הסוף בחושך, בסוד.
רק שהוא לא ייראה
את האורות הדלוקים,
ושהיא לא תראה את הדמעות
|
||||
2. |
האורחים
03:03
|
|||
|
הם נכנסים לאט, אחד אחד
לתוך הראש, לתוך הוריד, לתוך החדר.
והם לוחשים: אתה כבר לא לבד.
ומחייכים: הכל יהיה בסדר.
הם מסתכלים מתוך שלולית של דם
עם אישונים שחורים במקום עיניים.
וזה מפחיד אותך, אתה אוהב אותם
ולא רוצה שהם יילכו עדיין.
הם נכנסים, אתה מוריד מבט.
החוט נקרא ומפורר את התפר.
והם שורפים אותך לאט לאט,
ונהנים להסתכל על אפר.
נושמים אותו, נושמים אותך כמו סם,
חלקם צוחקים, חלקם בוכים בסתר.
אחד אחד אתה מכניס אותם,
מלביש אותם שמלות, גלימות וכתר.
אחד אחד והנה הם כבר כאן.
בכל מקום הם ייחכו בפתח.
הם יספרו סיפור לפני שאתה נרדם,
הם יישקרו לך
|
||||
3. |
קולר
03:14
|
|||
|
מאבד את עצמי בלוקסוס המזוייף
של רצפת הפרקט.
האפר החום מחפש את הרוח.
הבלון הצבעוני שכח את דרכו כנראה
למסיבת יום הולדת בגן.
את אומרת: "הגשר הזה לא מגיע לשום מקום".
חצי קילומטר למעלה אבק סמיך שכבות שכבות
אין אוויר לריאות
מחפש לגמור את הנסיונות
הכושלים לנשום עם מנת ניקוטין,
משחק המחשב במבט מחלון
,אני אומר: "למקום הזה יש צבע של וודקה קפואה מאובנת,
"ריח של נבלות
במבט שלך פחד
במבט שלי אין יותר כלום.
שימי קולר, זה כל כך יפה לך
עם החול הצהוב בריסים
וריח של דם
עכברים, עכברים עטופים בנייר העיתון
ופלסטיק מעוך,
רעבים לדם וצמאים לכותרת.
הקירות מבטון סופגים את האינסופיות הקרה
של פחד הגבהים הישן.
את אומרת: "לבית כזה לא יבואו אורחים ככה סתם",
את אומרת: "השקט הזה ייקרע לנו את עור התוף", את כותבת
ביומן את הסוף.
במבט שלך...
|
||||
4. |
לא היה לי מה לתת לך
03:16
|
|||
|
,לא היה לי מה לתת לך
.שומר על זכות השתיקה
הם הפרידו בינינו עם סכין קצבים
.בבוקר הקר
לא היה לי מה לתת לך,
תקוע בין ארבע קירות.
שמרי על הנר שבקושי דולק,
אני אחזור בחצות.
לא היה לי מה לתת לך,
חוץ מעשן וסודות.
העדינות במילים לא תקל
על הכובד של הפרידות.
לא היה לי מה לתת לך,
גם כשהיית צריכה.
ילד הפלא שלך הסתגר וברח
גם לא ביקש סליחה.
אין לי מה לתת לך,
גם כשנשרף כבר הכל.
בלהבות הכחולות, בעיניים שחורות,
בטעם של אלכוהול.
אין לי מה לתת לך,
חוזר בידיים ריקות.
מסתכלת עליי עם צל של חיוך
ועיניים זרות.
|
||||
5. |
האדם במראה
03:55
|
|||
|
האדם במראה
שואל שאלות.
התמונה על הקיר
מחייכת.
הילדה שבוכה
מאחורי הקירות
מתכננת למות
בשקט.
סיגריה דולקת נשרפת
בתוך הפה האדיש והזר.
עפר
נופל על הרצפה
בחדר קטן של האיש במראה.
שרידי החיוך, הקווים לא ברורים,
המבט הנסתר.
עפר.
הילדה שבוכה
לא מראה סימנים.
לא אומרת מילה,
לא צועקת.
האדם במראה
מסתכל בפנים.
התמונה על הקיר
שותקת.
סיגריה דולקת נשרפת
בתוך הפה האדיש והזר.
עפר
נופל על הרצפה
בחדר קטן של האיש במראה.
שרידי החיוך, הקווים לא ברורים,
המבט הנסתר.
עפר
מתעופף לתקרה
בחדר קטן של האיש במראה.
אה-אה-אה-אה.
התמונה על הקיר
תתחיל לדבר,
תתנפץ הזכוכית
ותפצע.
הילדה שבוכה
לא תבכה יותר.
האדם במראה
כבר יידע את התשובה.
|
||||
6. |
סודות
04:00
|
|||
|
מדברת איתי בשקט,
קול רגוע, מילים פשוטות
דרך מסך עשן,
דרך הערפל שבדמעות.
הדמעות בגלל האור, בגלל האבק, בגלל הרוח.
משקר לעצמי פעם אחר פעם בשביל להרגיש בטוח.
כי לך תכרע כל ברך,
תשבע כל לשון,
לפנייך ייכרעו וייפלו.
לעולם ועד.
מדברת אל תוך הלב,
מדברת אל תוך הפחד.
דרך הכאב,
דרך הרווחים שבמילה ביחד.
דרך המיתרים, יושבת בין האצבעות,
מחייכת, ושורפת לי את הגרון
שוב ושוב, יום אחרי יום.
לטשטש את הראייה, לטשטש את הזכרון.
שוב ושוב מכתיבה לי מילים, מקריאה אותם במקומי
בקולי אם אני מסרב.
זה לא אני שפוחד,
זאת היא...
|
||||
7. |
נעימת השיכורים
00:44
|
|||
8. |
ואלס הדמעות
03:37
|
|||
|
במקום בו קבורה האמת, צפים זכרונות,
אור מטושטש.
לא השארתי סיבות לחזור ולא עקבות,
רק אבן וקש.
במקום אותו שכחתי לזכור,
שם הזמן הולך לאחור,
את הקבר של מה שהייתי רואה על מגש.
מן הכפור אל המדבר הבארות מתייבשים,
כל כך מוכר.
לא נותרו לי יותר תפילות ולא פגזים,
הזמן נעצר.
המקום שהרגיש נחמה,
אך הוא קורא לי למלחמה,
אבל אני שותה עוד כוסית ופושט את המדים.
שירי לי שיר ישן,
רקדי בקרני העשן.
נשתה עוד ועוד
בקצב של ואלס הדמעות.
את היית ההתחלה והסוף, מכוסה בגלימות,
רעולת פנים.
על כנפייך כמו במזמור, מפיצי הבשורות-
זאבים ועורבים.
הענשת את עצמך בשנאה,
בשדות הלם קרב ודממה,
אבנים חדות ופרחים עם קוצים רעילים
|
||||
9. |
סיפור בשחור-לבן
04:16
|
|||
|
פרחים מנייר נובלים בכוס קרח.
הספינות לא עזבו את החוף,
לא ייצאו לעולם.
שביל של עשן יכוון את הדרך
אל הבית בקצה הרחוב
במלכודת הזמן.
ילד צייר על אספלט סיפור חיים בשחור לבן.
ובבוקר הגשם ישטוף את הכל, ולא יישאר סימן.
כנפי הבטון וריח של אבן
פעם היה כאן מגרש משחקים
כמו שנשאר בחלום.
הילדים נרדמו, העיר הדליקה מקטרת.
הספינות העלו עוגנים
וקפאו במקום.
ילד צייר על אספלט סיפור חיים בשחור לבן.
ובבוקר הגשם ישטוף את הכל ולא יישאר סימן.
הפסל השיכור יסיים את הפסל
של עוד חייל אלמוני שחזר
על ספינת רפאים.
ילדה יפה תשיר במרפסת
על הילד שכבר לא ירוץ
במגרש משחקים.
הוא ממשיך לצייר אבל הגיר לא מקשיב,
הוא הולך לצד ונרדם.
ובבוקר הגשם ישטוף את הדמעות
ולא יישאר סימן
|
||||
10. |
ספינות
04:07
|
|||
|
א.ע.
מנורות לא דולקות
בבניין הנטוש
בקצה של הרחוב הקטן.
מקומות בהם היינו יושבים
נסגרו כבר מזמן.
יומנים משקרים
מחוגי השעון
מתקדמים לאחור לאינסוף.
שתי בובות בחלון ראווה
מסתכלות מקרוב.
הספינות לא הגיעו לחוף,
הן טבעו בגשם ראשון
בשלולית של הזכרונות.
את הולכת לישון
מתעוררת פתאום
מצמרמורת כי קר
ברחוב הראשי,
כל כך קר.
זה מרגיש כמו דקירות של אלפי מזרקים,
כמו סכין על צוואר.
באותו המקום
מסתכל על עצמי
דרך שלט סגור
בזכוכית העבה.
זוכרת איך הבובות התנשקו
בחלון ראווה?
הספינות לא הגיעו לחוף
הן טבעו בגשם ראשון
בשלולית של הזכרונות
Корабли не пришли к берегам,
Ушли под воду с первым дождем
Обрывком памяти сквозь зеркало лужиц.
Будто бы за стеклом.
Мы не встретимся,
Ты не ищи
Того мальчика в белом плаще.
Он запачкал его и уснул
По дороге к тебе.
|
||||
גרמן רייטרמן Israel
גרמן רייטרמן הוא משורר, מלחין וזמר. נולד בעיר מחצ'קלה שברוסיה ועלה לארץ עם משפחתו ב1999. הטקסטים של גרמן נעים על התפר
(והצלקת) שבין עברית לרוסית ושבר ההגירה לישראל.
כתיבתו מושפעת רבות מסינגר- סונגרייטרים רוסים כגון ולדימיר ויסוצקי ובולאט אוקודז'בה כמו גם מטרובדורים מערביים כגון ליאונרד כהן וניק קייב.
רייטרמן מייצג את דור 1.5, הדור שספג את קשיי ההגירה בגיל הנערות ונחצה בין זהויות ותרבויות.
... more
If you like גרמן רייטרמן, you may also like:
Recorded on the Grecian isle of Hydra, this is blissed-out psych pop with stacked falsetto harmonies and luscious arrangements.
go to album
Two dozen 12-string acoustic improvisations that feel undeniably haunting, like lost transmissions from ancient Appalachia, rediscovered.
go to album
The Siberian band offers nine dark dance tracks that conjure spectral images of dive-y spaces filled with people who like their club music served with a good dose of melancholy
go to album
A hushed and low-lit EP from this Melbourne musician, where dreamlike melodies drift across a bed of tender guitar.
go to album
Deep soul melodies and elastic funk grooves light up the latest from Sivu.
go to album
Beautiful and mysterious folk-adjacent songs from this UK outfit that wreathe delicate acoustic guitar in mist-like synths.
go to album
The Red Brake Light Sky Sessions
by Wild Cat Strike
Tender indie pop songs that sound like whirring clockwork—bright bells and rhythmic clicks adorn gentle, soothing melodies.
go to album
